כמו שכבר הוסבר בפוסט הקודם, סין מייצאת את הדפלציה שלה לארה"ב
באמצעות שליטה על שער חליפין של הדולר מול היואן. היואן לא נסחר בחופשיות מול
הדולר כמו שאר המטבעות. השימוש ביואן והמסחר בו מבוקר על ( People’s Bank of China) PBOC. כאשר
יצואנים סינים מקבלים דולרים או יורו תמורת סחורות, הם חייבים למסור את המטבע הזר
ל PBOC ולקבל תמורתם יואן בשער חליפין קבוע אשר נקבע על ידי הבנק. כאשר
היבואנים צריכים דולרים עבור רכישת חומרי גלם , הם פונים לבנק ומקבלים את הדולרים
הנדרשים אבל לא יותר ממה שהם צריכים, היתרה נשארת בבנק.
התהליך של ספיגת יתרות הדולרים על ידי הPBOC גורם לבעיות בלתי רצויות :
ה PBOC לאחר ספיגת הדולרים העודפים נדרש להדפיס יואן חדשים כדי לשלם
ליצואנים. הפד בתורו מדפיס דולרים שעוברים ליצואנים הסיניים... בעצם נוצר תהליך
ספירלי של הדפסת דולרים על ידי הפד ורכישתם על ידי הבנק של סין.
הבעיה השנייה מה עושים עם עודפי הדולרים אשר הבנק של סין מחזיק. הבנק
של סין כמו כל בנק מעוניין לקבל תשואה על הכספים אשר הוא מחזיק ולכן הוא רוכש
אגרות חוב של ארה"ב. כלומר דולרים חוזרים חזרה לארה"ב וניירות חוב
מועברים לבנק של סין.
בגרף זה ניתן לראות את שער החליפין של היואן מול הדולר. קל לראות מהמגמה הרב שנתית ששער החליפין נשלט מלאכותית.
הגרף הבא מתאר את הגרעון המסחרי של ארה"ב בסחר עם סין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה