הנוסחה המתארת את התוצר מקומי
גולמי (תמ"ג) היא:
GDP = C + I + G + (X − M)
- C צריכה פרטית: נחשבת לצריכה המבוצעת על ידי תושבי המדינה על מוצרים ושירותים סופיים. המדידה כאן היא רק לתוצרים סופיים, ולא לתוצרי ביניים או קנייה ומכירה של נכסים. כך, לדוגמה, כאשר מפעל מתכת מוכר ברזל למפעל עיבוד שבבי המכין ממנה חלקים, העסקה אינה מחושבת בתמ"ג.
- I השקעות מוגדרות כהשקעות עסקיות בתשתית או הוצאה אחרת שכוונתה להפיק החזר עתידי באמצעות פעילות עסקית כמו הכשרה, מחקר ופיתוח, שיווק, גיוס עובדים, וכדומה.
- G
ממשלה: כולל את סך כל ההוצאה הממשלתית.
- X ייצוא - סחר בינלאומי או סחר חוץ הוא חליפין של
סחורות ושירותים מעבר לגבולותיה של ארץ או מדינה מסוימת.
- M ייבוא- כאשר הסחורות מגיעות למדינה הדבר נקרא ייבוא
ירידת התמ"ג של מדינה הנמצאת במצוקה נובעת
הגורמים הבאים במשוואה:
ירידה בצריכה הפרטית C בשל עלייה במספר המובטלים.
בשל ירידה בצריכה הפרטית, קיימת גם ירידה בגביית מסים, אשר מאלצת את הממשלה להפחית בהוצאות הממשלתיות G.
עסק לא ישקיע וירחיב את העסק, אלא אם כן הוא מעריך שצרכנים יקנו את התפוקה באופן מיידי או בעתיד הקרוב. לכן עסק במדינה במשבר כלכלי ימנע מלהשקיע ותהיה גם ירידה בגורם ההשקעות I.
ירידה בצריכה הפרטית C בשל עלייה במספר המובטלים.
בשל ירידה בצריכה הפרטית, קיימת גם ירידה בגביית מסים, אשר מאלצת את הממשלה להפחית בהוצאות הממשלתיות G.
עסק לא ישקיע וירחיב את העסק, אלא אם כן הוא מעריך שצרכנים יקנו את התפוקה באופן מיידי או בעתיד הקרוב. לכן עסק במדינה במשבר כלכלי ימנע מלהשקיע ותהיה גם ירידה בגורם ההשקעות I.
הוצאות הממשלה (G) ניתן להרחיב באופן
עצמאי, כאשר הצריכה וההשקעות חלשים.
ואכן, זה בדיוק מה שקיינס
ממליץ לעשות כדי לשמור על משק צומח כאשר קיים משבר
כלכלי.
קיימות מספר סיבות להימנעות בחירת הממשלה לביצוע מהלך זה למרות המלצות הכלכלים. הממשלה המסתמכת על הגדלת המיסים נמנעת לעשות זאת משיקולים פוליטיים באותה מדינה. הממשלה יכולה להגדיל את חובותיה ובכסף זה לעודד את הצמיחה, אבל לא תמיד הממשלה יכולה ללוות כסף בשל נטל חוב עצום הקיים על אותה מדינה.
קיימות מספר סיבות להימנעות בחירת הממשלה לביצוע מהלך זה למרות המלצות הכלכלים. הממשלה המסתמכת על הגדלת המיסים נמנעת לעשות זאת משיקולים פוליטיים באותה מדינה. הממשלה יכולה להגדיל את חובותיה ובכסף זה לעודד את הצמיחה, אבל לא תמיד הממשלה יכולה ללוות כסף בשל נטל חוב עצום הקיים על אותה מדינה.
הכלי הנשאר בידי אותה מדינה הוא הפחתת הייבוא
והגדלת הייצוא. אחת הדרכים היא פיחות בשער המטבע אשר יגרום לתוצרת אותה מדינה
להיות זולה ממדינות אחרות ובכך לעודד את הגדלת הייצוא ובמקביל גם הפחתת היבוא.
בנוסף על זאת, הגדלת הייצוא באותה מדינה גורמת בעקיפין שעסקים באותה מדינה יידרשו
להשקיע בתשתיות ובמפעלים כדי להגדיל את התוצרת ולכן ההשקעות באותה מדינה יגדלו. גם
שיעור המובטלים ירד באותה מדינה ועלייה בצריכה הפרטית תגדל גם כן. כלומר כתוצאה
מפיחות שער המטבע, התמ"ג יגדל ומספר המובטלים יקטן גם כן.
הבעיה היא שבעצם אותה מדינה אשר מבצעת
פיחות של שער המטבע שלה בעצם מייצאת את האבטלה למדינות אחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה